<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ו'</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ובתנאי [אזלינן] בתר אומדנא כשיש בו שתי משמעויות, ולא בתר משמעותא לחודה, ואיתה בקידושין פרק האומר [ס"א ע"א]. והמוכר דגלי דעתיה דלעלות לארץ ישראל, מיחייב לוקח לאהדורי, כ"ש אם התנה בפירוש, כדאיתא התם פרק האיש מקדש [מ"ט ע"ב] ההוא גברא דזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י וכו'.
<h2>דף ס:</h2>
ומי שהלווהו על שדהו ואמר "אם אי אתה נותן לי כך עד ג"ש הרי היא שלי", לא הביא ולא נתן הרי היא שלו. ואם מת בתוך הזמן ולא נתן, הרי היא של לוקח או של יורשיו, לך ולא ליורשיו [משמע]. ודין זה בקידושין פרק האומר [ס' ע"ב]. ואי שוי חד מינייהו שליח, לא אמרינן לי ולא לשלוחי.
<h2>דף סא.</h2>
התנאי צריך ארבעה דברים. שיהיה כפול, ושיהיה קודם המעשה, ושיהיה הן קודם ללאו, ושיהיה אפשר לקיימו. ר"ם פ"ו באישות. ויש מהגאונים [שכתבו] שא"צ כפול רק בגטין וקדושין ולא בממון, ולא נראו לו דבריהם. והעיטור כר"ם. והרמב"ן והרשב"א והרי"ף [כתבו] דלא בעי תנאי כפול בממון, ורי"ף [כ"כ] בתשובה. וכל תנאי שא"א לעשותו ע"י שליח, כגון חליצה אינו תנאי, ואיתיה פרק המדיר [ע"ד ע"א]. וכל תנאי שהוא בדבר שלא בא לעולם ואינו בידו אינו תנאי. והמתנה בדבר שאין בו ממש, כגון אויר הבית ידור פלוני וכו' אינו תנאי, העיטור ז"ל. (ובתנאי) [ובשטר] שאין בו תנאי כפול והן קודם ללאו, אם יש בו "מעכשיו" או "על מנת" או קנין שהוא כמעכשיו, או אפילו בזמן סגי, שהוא כמעכשיו, א"צ יותר כדאיתא פרק מי שאחזו [ע"ד ע"א] הא מני ר' (מאיר) [היא] דאמר כל האומר על מנת וכו'. וכן [כתב] הרשב"א בתשובה.
ובתנאי [אזלינן] בתר אומדנא כשיש בו שתי משמעויות, ולא בתר משמעותא לחודה, ואיתה בקידושין פרק האומר [ס"א ע"א]. והמוכר דגלי דעתיה דלעלות לארץ ישראל, מיחייב לוקח לאהדורי, כ"ש אם התנה בפירוש, כדאיתא התם פרק האיש מקדש [מ"ט ע"ב] ההוא גברא דזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י וכו'.
<h2>דף סג.</h2>
ותו [איתא] התם דאם התנה שאעשה כך, אפילו לזמן מרובה. והאומר ע"מ שלא אעשה כך, כל אימת דעביד בטיל תנאי. והאומר "על מנת שאשתוק", בשמיעה קמייתא קאמר.
